למה החלטנו לעשות רילוקיישן?

בשנת 2016, אני ובעלי רומן התפטרנו מהעבודות שלנו בהייטק ויצאנו לטייל במזרח עם כרטיס טיסה לכיוון אחד. הרעיון היה לטייל, ואחר כך לבדוק אפשרות לעבור לגור בארץ אחרת. חשבנו על תאילנד, וייטנאם ואפילו ברלין.
אבל אחרי שבעה חודשים של טיול, הרגשתי שאני מתגעגעת לארץ, ושהלב שלי לא באמת רוצה לגור במקום אחר.

חזרנו לארץ, והתחלתי לבנות את העסק שלי, הבלוג “מטיילת מחוץ לקופסא”. טיילנו כמעט כל חודש ליעד אחר לשבוע-שבועיים, וזה הרגיש לי כמו השילוב המושלם: לגור בארץ ולטייל המון.

ואז ילדתי את מאיה והגיעה הקורונה. בדיוק באותה תקופה קיבלתי אישור לאזרחות הפורטוגלית שלי, תהליך שהתחלתי כמה שנים קודם לכן.
ברגע שקיבלתי את האישור, חברה טובה שלי, עורכת דין שמתמחה בהגירה בלונדון, הסבירה לי שאם יש לי אזרחות פורטוגלית, אז גם רומן ומאיה יכולים לגור איתי בכל מדינה באיחוד האירופי ורומן יכול לעבוד שם.
עד אז חשבתי שגם רומן חייב אזרחות אירופית כדי שנוכל לעבור והתברר שלא.

למה בעצם לעבור לגור בארץ אחרת?

באותה תקופה גרנו בתל אביב, ובשילוב עם הקורונה, זו הייתה תקופה לא פשוטה, בעיקר כלכלית.
האפשרות לעבור לגור בכל מדינה באיחוד הפכה לפתאום להרבה יותר רלוונטית ואטרקטיבית.

בהתחלה עברנו לזכרון יעקב כדי לצמצם עלויות, אבל המחשבה על אירופה לא הרפתה.
החלטנו שכשהמצב יתאפשר, אני אטוס לפורטוגל לקחת את הדרכון, ונעבור לגור באירופה.

שנינו היינו עצמאיים, עבדנו מהבית, והמצב הכלכלי לא השתפר בהרבה אחרי המעבר לזכרון יעקב ובהתסכלות לעתיד הרגשנו מתוסכלים.
ההכנסות מהבלוג שלי צנחו לאפס בגלל הקורונה, וגם הסטארטאפ של רומן נפגע, לקוחות ביטלו עסקאות והמצב היה מעורער.
עלויות המחיה והמיסים בישראל הקשו עלינו לראות איך אנחנו מצליחים לחסוך כסף או לבנות ביטחון כלכלי.

המחשבה לעבור למדינה באירופה, עם מיסוי נמוך ועלויות מחיה שפויות יותר, נראתה כמו הזדמנות שתעזור לנו להתייצב ולהתחיל לבנות עתיד כלכלי טוב יותר.

מעבר לזה,רצינו שינוי. רצינו חוויות חדשות כמשפחה. מאיה הייתה רק בת שנה וקצת, גיל מושלם לשינוי, בלי שתושפע ממנו יותר מדי.

רצינו לתת לה את ההזדמנות לגדול בסביבה בינלאומית, ללמוד אנגלית כשפת אם, להיחשף לתרבויות שונות, ולהרגיש שהעולם פתוח בפניה.

ובינינו, כבר שנים רצינו לגור תקופה במקום אחר. והדרכון הפורטוגלי פשוט הפך את זה לאפשרי. אז למה לא?

אז לאן עוברים?

חיפשנו מדינה עם מיסים נמוכים ואיכות חיים טובה. עלו כמה אופציות: בולגריה, קפריסין, הונגריה, אירלנד ואסטוניה.
בהתחלה התמקדנו בבולגריה, מדינה שאנחנו מאוד אוהבים, עם טבע מדהים, מחירים נוחים, אפשרויות טיול ברכב, וטיסות קצרות וזולות לארץ.

כבר כמעט סגרנו: מצאנו גן למאיה, שילמנו פיקדון, חיפשנו דירה באזור שנראה לנו.
אבל אז התחיל החורף, אפילו החורף הישראלי הרגיש קשה עם ילדה קטנה שכל מה שהיא אוהבת זה להיות בחוץ.

הבנו שמדינה עם חורף שלגי פחות מתאימה לנו.
ואז עלתה האפשרות של קפריסין, קרובה לישראל, עם טיסות זולות, מזג אוויר ים תיכוני, אווירה רגועה כמו חופשה מתמשכת.
שמעתי גם על נשים שילדו שם וחווית הלידה הייתה טובה, וזה היה שיקול חשוב, כי תכננתי להיכנס להיריון נוסף.

ארבע שנים אחרי המעבר לקפריסין

היום, אחרי יותר מארבע שנים בקפריסין (עברנו במאי 2021), אני יכולה להגיד בלב שלם: זו הייתה החלטה נכונה.
לא רק כי המצב בארץ נעשה מורכב יותר בשנים האחרונות, אלא כי המעבר אפשר לנו לחוות חיים אחרים, לגדול כמשפחה, ולחיות בקצב אחר ודרך אגב אכן נכנסתי פה להריון וילדתי את סופי והיתה חווית לידה מעולה שפירטתי עליה בפוסט על לידה בקפריסין.
כלכלית, הצלחנו לעשות השקעות נדל״ן טובות כאן באי, לחסוך יותר, ולהתייצב.